<h1>הפרדס לרש"י עניין חליצה</h1>
<h2>דף מ:</h2>
כל ד[יני] מודעי, ומודעי [דמודעי, ומודעי] דנפקין מן גו מודעי עד סוף כל מודעי. [מודעי], הכין פ[ירש] מודעי, מסר מודעא ואמר אנוס אני על מתנה זו שאני נותן. [ו]מודעי דמודעי, אמר לעדים אנוס הייתי ומסרתי מודעה ונתגלה לזה, ואונסיני עכשיו שאבטל אותה מודעה, והרי אני מוסר מודעה בפניכם על אותה מודעה [שאף על פי שאני אבטל אותה תהא מודעה על אותה מודעה] שבאונס אני מבטלה. [ו]מודעי דנפקין מן גו מודעי, כי הא דאמר רב יהודה האי מתנה טמירתא לא מגבינן בה, ואמר רבא א[ף] ע[ל] ג[ב] דלא מגבינן בה (אלא) הוא מודעא לחבירתא. [כיצד], ראובן הקנה אחת משדותיו לשמעון וכתב לה עליה שטר מתנה, וכת[ב] (בא) [בו], אמר להו ראובן זילו איטמרו וכתיבו ליה, כיון שעשה כן, כל מה שמקנה ראובן לאחר[ים] אחרי שמעון, א[ף] ע[ל] פ[י] שכתב בהן מתנה סתם ולא כתבוה וחתמוה בשוקא לא מגבינן בהנך שטר ומבטלי לכולייהו ואזלינן בתר אומד דעתיה דראובן וגמרו כולהו מתנות דכתיבי סתם מאותו שטר מתנה ראשון שכתב לשמעון, וכשם שאותו שטר מתנה טמירתא [כן] כל האחרונות הכתובות סתם, והוויא מודעא, כלומר, כשם שזה בסתר כך אילו בסתר.
<h2>דף מד:</h2>
דלא באסמכתא פי' כאותה ששנינו הלוהו על שדהו ואמר לו אם אין אתה נותן לי מיכן עד ג' שנים הרי הוא שלי, הרי הוא שלו. וכן מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ביד שליש, אמר לו אם לא אתן מיכאן עד יום (פ"ל) [פלוני] תן לו שטרו כעניין הזה שסומך בידו לעשות ולא גמר ומקני. טופסא דשטרי כגון תיקון שטרות.
